מושארף מסיר את מדיו: פקיסטן נכנסת לשלב חדש של מאבק מעמדי

האירועים בפקיסטן נעים במהירות. אתמול, הגנרל מושארף התפטר מתפקידו כראש הצבא והושבע בחופזה כנשיא באותו היום. הגנרל מקווה שבדרך זו הוא יזכה בצורה מכובדת במסע לקראת הבחירות המובטחות להיערך ב-8 בינואר. דבר זה מכין את הקרקע לשינוי גדול בפקיסטן. הפילוגים והעימותים בצמרת מספקים חרך שדרכו אי שביעות הרצון המצטברת של ההמונים דוחפת עצמה קדימה. או-אז האירועים יתרחשו על סמך ההיגיון של עצמם.

הדיקטטורה הורדה על ברכיה באמצעות הפגנות ומחאות ובשל סתירות בלתי-נסבלות אשר שייסרו את פקיסטן בכל רמה שהיא. כפי שניבאנו, שיבתה של בנאזיר בוטו הביאה מיליוני פועלים ואיכרים לרחובות. אין זה בגלל אלא למרות המדיניות וההתנהלות של בנאזיר, שהיא בת-בריתו של האימפריאליזם האמריקאי ועד לאחרונה ניסתה להגיע לפשרה עם מושארף.

חזרתם של בנאזיר בוטו ונוואז שאריף, ופרישתו הרשמית מהצבא של הגנרל פרבז מושארף, מסמנים את תחילת הסוף של הדיקטטורה שכוחותיה הידלדלו וקורסת תחת משקלה שלה. על אף שהחוק הצבאי עודנו תקף, הדיקטטורה נחשפה כנמר של נייר. ימיה ספורים.

נוואז שאריף, שגורש לערב הסעודית לאחר ששהה ארבע שעות בלבד בפקיסטן, הורשה לשוב לביתו בעקבות התעקשות הסעודים, בעלי בריתם ומכלכליהם של מושארף ושאריף. משפחת המלוכה הסעודית החזירה את שאריף על סמך ההבנה שבנאזיר בוטו לא תורשה לחזור ולהתמודד בבחירות. כך שהסעודים תבעו שיותר לו לשוב. הסעודים רוצים למנוע ניצחון מה-PPP (מפלגת העם של פקיסטאן) בכל מחיר, ומעוניינים שמושארף יישען על הליגה המוסלמית כדי לשמור על בנאזיר מחוץ למשחק.

בתחילה, לוושינגטון הוקל כאשר שאריף גורש בחודש ספטמבר. אולם, בראותה את התנועה הציבורית שנוצרה בעקבות חזרת בנאזיר, היא מסופקת לראותו חוזר. האימפריאליסטים ומושארף ינסו לאזן בין שאריף לבוטו. הם ינסו לדחוף אותם לקואליציה כשומרי הסף נגד ההמונים. הגנרל מושארף נלחץ על ידי וושינגטון להמשיך עם הבחירות אולם החוק הצבאי, האוסר על אסיפות פוליטיות, שיושם ב-3 לנובמבר, המשיך להיות תקף. עד כה נדמה שהבחירות תיערכנה תחת חוקי החירום הנוכחיים. הגנרל סילק שופטים שנראה היה כי הם עצמאיים מבית המשפט העליון ומינה במקומם מוקיונים. אלו השליכו בצייתנות כל אתגר משפטי לבחירתו מחדש של הגנרל. משימת הבטחת בחירות הוגנות לפקיסטנים תיפול לידי אדונים אלה.

עבור עורכי הדין והפוליטיקאים המקצועיים, "דמוקרטיה" היא עניין של כניסה למשרות פרלמנטאריות ומיניסטריאליות משתלמות. התנגדותם המרכזית למושארף איננה עקרונית כי ואין היא אלא שהצבא קיבל נתח גדול מדי בעוגת המדינה ואינו מותיר מספיק להם. עבור "המעמד הפוליטי", השאלה כולה מתמצית לכדי מאבק שתכליתו לראות מי ישים את חוטמם באבוס החזירים.

לבורגנות האמריקאית יש את האינטרסים שלה. יש להם אבוס חזירים (גדול בהרבה) בביתם. ההגנה על מה שהם מכנים "האינטרסים של אמריקה" קשורה בסופו של דבר בכך. אולם על מנת להגן על "האינטרסים של אמריקה" (קרי, על האינטרסים של הבנקים והתאגידים הבינלאומיים האמריקאיים) הם חייבים לדאוג למדיניות החוץ.

למדיניות החוץ של ארה"ב ישנן שתי מחלקות: הראשונה, היא צבא ארה"ב, חיל הים וחיל האוויר, והשנייה היא הדיפלומטית. הראשונה משתמשת בכוח גלוי כדי למחוץ אויבים, והשנייה משתמשת בשילוב של איומים, שוחד ושחיתות על מנת להשיג את תמיכת "הממשלות הידידותיות", מאחר שידידות היא גם סחורה וניתן לרכוש אותה כמו כל סחורה אחרת.

למרבה הצער, כמו כל סחורה אחרת, ידידים יכולים להפסיק להיות מועילים וערך השוק שלהם צונח בהתאמה. ערך השוק של ידידותו של הגנרל מושארף היה נמוך ביותר למשך זמן דיי רב. לכן, וושינגטון תרה אחר ידידים חדשים באיסלאמבד.

ההפיכה השנייה של מושארף, שנערכה במאמץ נואש לכפות את עצמו כנשיא לפני הבחירות בינואר, היתה מבישה למדי עבור אמריקה שניסתה לגבש עסקה בין הגנרל לבין בנאזיר בוטו. פקיסטן היא יסוד מפתח במדיניות החוץ האמריקאית במרכז אסיה. אולם היא בצרות קשות, מכותרת על ידי שילוב פטאלי של קריסה כלכלית, התקוממות אסלאמית, טרור, פילוגים במדינה וכאוס פוליטי. התוצאה המדויקת אינה ניתנת לניבוי. אולם דבר אחד ברור: אי-היציבות תגדל, ויחד עמה פולריזציה חברתית ופוליטית שתיתן דחיפה חזקה למגמות מהפכניות וקונטר-מהפכניות.

בטווח הקצר, ה"מרכז" ינצח בצורת ממשלה של בנאזיר בוטו, כנראה בקואליציה עם הליגה המוסלמית. אולם דבר זה יוכח כחסר אונים ויכולת לפתור את הבעיות היסודיות של החברה. ה"מרכז" ייחשף כאפס ענקי.

האימפריאליסטים והמעמד השליט בפקיסטן אינם פוחדים מפני בנאזיר אולם הם חרדים מההמונים הניצבים מאחוריה ומאחורי ה-PPP. הם מעוניינים בשינוי יסודי בחברה ולא יהיו מרוצים מנאומים והבטחות ריקות. הם רוצים "רוטי, קאפרה אאור מאקאן" (לחם, ביגוד ומחסה), אותם הקפיטליזם הפקיסטני איננו יכול לספק. 

הן בנאזיר והן שאריף מפוחדים מעלייה לשלטון בתנאים כאלה. לכן שאריף עושה קולות של הובלת חרם על הבחירות אלמלא תנאים מסוימים ימולאו. עם זאת, הוא היה זהיר כדי לרשום עצמו כמועמד לפני שפקע המועד האחרון. זו בקושי פעולה של דמוקרט מהפכני המוכן להוביל קמפיין החרמה! זו פעולה של סוחר פוליטי המתעסק באמנות המקח המעודנת. באופן זהה, גם הדברים הבלתי-נלהבים של בנאזיר בוטו על חרם לא מנעו ממנה מלמלא את טופסי המועמדות בדייקנות.

כל זה הוא כל כך העמדת פנים. האמריקאים יטילו לחץ כבד על כל המפלגות על מנת שתמשכנה עם הבחירות, ומן הנמנע יהיה להתעלם מקולה של וושינגטון. נראה שהמשטר יערוך כמה ויתורים קוסמטיים והבחירות תתקיימנה. שאריף יושתק באמצעות כמה משרות משתלמות בממשלת הקואליציה.

נוואז שאריף לא שב לפקיסטן על מנת להנהיג קמפיין מסיבי למען דמוקרטיה אלא כדי למלא את כיסיו. הוא רוצה לשחזר את מפלגתו אשר התרוקנה בעקבות עריקות לליגה המוסלמית הפקיסטנית השלטת (ה"קאיד"). דבר זה ייעשה רק בהבטחה של סכומים גדולים של כסף מזומן מתומכיו הסעודיים (הסעודים תמיד נדיבים במימון כוחות ריאקציוניים).

עם זאת, הדרך האמיתית לזכות בלבבות ובנפשות הפוליטיקאים המקצועיים בפקיסטן היא פיתוי של החלונות הגבוהים (במילים אחרות, רישיון להדפסת כסף). משום שברור כי ה-PPP תנצח בבחירות, דבר זה מציב בעיה קטנה בפני מר שאריף. לכן הוא שואג כמו אריה על החרמות וכדומה על מנת ללחוץ על בנאזיר לעשות דיל איתו ולתת לו חלק במה שנקרא בתחום המסחר "the fruits of office".

בנאזיר בוטו מעורבת באותו משחק כשהיא מחלקת כרטיסי חברות ב-PPP, לא לחברי המפלגה, הפועלים הישרים והמסורים, שנשארו בפקיסטן להילחם למען דמוקרטיה וסוציאליזם אלא לכל מיני סוגים של מתעשרים חדשים (parvenus) אמידים שאין להם דבר במשותף עם ה-PPP או הסוציאליזם. מושארף מקווה לעמת בין בנאזיר בוטו לבין נוואז שאריף האחת כנגד האחר. אולם אם הבחירות ייערכו בינואר, והן עדיין לא מכורות לגמרי, ה-PPP צריך לנצח.

חרף סלידתה האישית משאריף, אפשר שבנאזיר תסכים לקואליציה עמו היות והיא צריכה תירוץ לכך שלא תבצע מדיניות לטובת האינטרסים של הפועלים והאיכרים. אולם הפועלים והאיכרים העניים לא יקבלו שום תירוצים. הם ילחצו לקדם את דרישותיהם הדחופות ביותר. דבר זה יפתח סיטואציה חדשה לגמרי במאבק המעמדי בפקיסטן.

כל האינטריגות הקטנות והתמרונים מתרחשים בהנהגה. העיתונאים והפרשנים מוקסמים מ"הדרמה הפוליטית" הזאת המזכירה את המריבות הרעשניות בין גמדים בקרקס. כל הדילים והקומבינות האינסופיות הללו אינם אלא הקצף על גלי האוקיינוס, הביטוי הנראה של הזרמים החזקים מתחת. הדבר המכריע, עם זאת, איננו הראשון כי אם האחרון.

המשבר בפקיסטן איננו משבר פוליטי שטחי אלא משבר של המשטר עצמו. הקפיטליזם הפקיסטני החלש, הרקוב והמושחת עד לשד עצמותיו, הוביל ארץ רחבה בת 160 מיליון בני אדם למבוי סתום מחריד. למשך יותר ממחצית המאה, הבורגנות הפקיסטנית המנוונת הוכיחה שאין היא יכולה לקדם את האומה. היא מוצאת את עצמה עתה במבוי סתום מוחלט המאיים לגרור אותה אל תוך תהום מחרידה.

רק ההמונים, המונהגים על ידי מעמד הפועלים, יכולים להראות דרך החוצה מהסיוט הזה. ההרכב האמיתי של ה-PPP הוא ההמונים: מיליוני הפועלים והאיכרים, הנוער המהפכני והבלתי-מועסקים, הנשים והאינטלקטואלים המתקדמים, שיצאו לרחובות לפני כמה שבועות, מתעמתים עם פצצות טרור ואלות משטרה בקבלם את פני מנהיגת ה-PPP. הם לא הריעו לאינדיבידואל אלא לרעיון: לרעיון פקיסטן הדמוקרטית באמת והצודקת, פקיסטן ללא עשירים ועניים, ללא מדכאים ומדוכאים - לפקיסטן סוציאליסטית.

בתקופה הבאה, ההמונים יצטרכו לשוב לבית הספר של בנאזיר בוטו, שם הם ילמדו כמה שיעורים קשים. אולם ההמונים, באופן כללי, תמיד לומדים מהניסיון. שהרי איך ילמדו אחרת? התקופה הבאה תהיה תקופה של סערה ולחץ. ממשלת ה-PPP תהיה נתונה באופן מיידי ללחץ כביר מצד כל הצדדים: ההמונים ידרשו צעדים לטובת האינטרסים שלהם, והאימפריאליסטים, בעלי האדמות ובעלי ההון יתבעו נקיטת צעדים לטובת העשירים והחזקים. הממשלה תהיה בין הפטיש לבין הסדן.

רק תנועתנו הבינה וחזתה את ההתפתחות הזאת. כמו תמיד, הכתות האולטרא-שמאליות לא היו יכולות לחלוטין להבין את הדרך בה ההמונים חושבים ופועלים. כמו תמיד, המארקסיסטים השתתפו בתנועה האמיתית, החיה, של ההמונים, בלוחמם עבור אותן מטרות קונקרטיות נגד אותם האויבים של המעמד. אין אנו מטיפים לפועלים ולאיכרים מהצד כמו מורה בבית הספר שמטיף לילדים קטנים. אנו מסבירים בסבלנות, שלב אחר שלב ועוזרים לפועלים להסיק את מסקנותיהם.

בסופו של דבר, הפועלים והאיכרים ילמדו איך להבחין בין המנהיגים שמצדדים באינטרסים של העם העובד ואלו שאינם. המארקסיסטים ב-PPP יתנגדו לכל הניסיונות ליצור קואליציות או "דילים" עם הליגה המוסלמית. אנו תובעים את יישום התוכנית המקורית של ה-PPP, תוכנית סוציאליסטית המבוססת על נישול בעלי האדמות ובעלי ההון. אנו נפתח את תביעות המעבר ההכרחיות על מנת לייחס כל מאבק קונקרטי לטובת המטרה של שינוייה הסוציאליסטי של החברה.

קווי המתאר של המאבק משורטטים בבהירות יותר מאי-פעם: או ריאקציה שחורה או ניצחון המהפכה הסוציאליסטית בפקיסטן, בהודו ובכל תת-היבשת. תהיה-נא פקיסטאן הארץ הראשונה שתנחית מכה למען הסוציאליזם ותצית את אש המהפכה בכל תת היבשת!

 מאת אלן וודס
29 בנובמבר 2007