המטרות הן וונצאולה וקובה.

המטרות הן וונצאולה וקובה.

האינטרגות החדשות  של האימפריאליזם האמריקאי.

אלן וודס.

בראשון למאי, קסטרו גינה את ארצות הברית לפני מיליון בני אדם שצעדו בהבנה. המנהיג הקובני גם גינה את האיחוד האירופאי כמאפיה הקשורה בוושינגטון, וכן גינה מספר ממשלות באמריקה הלטינית דהינו את  מקסיקו ופרו. קסטרו האשים שתי מדינות אלו, על שהצטרפו לעדר הצבועים שתמכו בהחלטת וועד זכויות האדם של  האו"ם. מקסיקו, כך הכריז קסטרו, "הנה כלי משחק  בידי ארצות הברית, והיוקרה וההשפעה שהייתה לה באמריקה הלטינית ובעולם... הפכו לאפר".

הערות אלו, נכונות ללא כל ספק. תחת ממשלתו של וינצטה פוקס, מקסיקו הפכה תלויה לחלוטין בוושינגטון, והפכה לבן בריתה של מדיניות החוץ האמריקאית. פוקס צועד לחלילה של ארצות הברית והצטרף לגינויה של קובה ביחס ל"זכויות האדם". היחסים בין קובה למקסיקו הפכו מתוחים לאחר נצחונו של פוקס בשנת 2000.

גינויים אלו של קובה, באים שלא במקרה, לאחר שהתגלה הדיכוי השיטתי של זכויות האדם על ידי ארצות הברית בעיראק, אינם מתקבלים בהבנה  על ידי רוב האנשים במקסיקו, בה אני מבקר עתה. מרבית האוכלוסייה  מזדהה עם קובה ועוינת את האימפריאליזם האמריקאי. כך, שלאחר שפוקס הורה לשגריר מקסיקו לעזוב את קובה, תגובת ההמונים הייתה עוינת לממשלה. המשבר הדיפלומטי בין קובה למקסיקו, רק העמיק את המשבר הפוליטי במקסיקו ובודד את פוקס ואת ממשלת הימין של הפי.א.אן.

ב2002 הסכסוך בין ממשלת פוקס ובין קובה, הפך להיות גלוי, כאשר קסטרו עזב ועידה שנערכה במונטארי, מקסיקו. קסטרו שחרר את ההקלטה של שיחת טלפון בה המארח הודיע לו כי עליו לעזוב מוקדם ככל שניתן, כדי לא להביך את ג'ורג בוש. שיחת טלפון מפורסמת זו, קיבלה  את הכינוי הלא כל כך דיפלומטי( אתה אוכל ומסתלק)

מכל מקום, המתיחות בין מקסיקו לקובה מבטאת יותר מכך. במשך שבועות, החיים הפוליטים במקסיקו  הם בסימן סקנדל של מעורבותו של אנדרי מאנואל לופז אוברדור, ראש העיר של מקסיקו סיטי, בשחיתות. נושא זה ממלא את עמודי העיתונות ומסכי הטלבזיה בארץ כולה.

ממשלת הימין וחבריה השולטים על אמצעי התיקשורת האשימו  את מקורבי ראש העיר שקיבלו שוחד מקרלוס אהמודה, איש עסקים מקסיקני. איש זה הוא אכן טיפוס  מאוד חשוד, אשר צילם את עצמו נותן שוחד לפעילים של הפ.ר.ד( מפלגת מרכז שמאל, לה הוא שייך). אולם ההמונים במקסיקו, אשר מאמינים כי כל הפוליטיקאים מושחתים, אינם מתרגשים במיוחד מסיפור זה, השאלה שהם שואלים היא מדוע דווקא מפלגת האופוזציה הפ.ר.ד מאושמת בשוחד.

.

לא קשה לנחש את התשובה, ומרבית המקסיקנים מבינים זאת היטב. הם יודעים כי זאת האסטרטגיה של פוקס כדי לעשות דה לגיטימזציה של האופוזציה, ולהשחיר את ראש העיר שהוא פופלרי. הסיבה לכך היא הנפילה החדש של הפופולריות של פוקס וממשלת הימין. מפלגת הפ.ר.אי, מפולגת ובמשבר ולכן הסיכוי הוא כי הפ.ר.ד עשויה לזכות בבחירות ב2006.

לכך יש משמעות מעבר לגבולות מקסיקו. הפרספקטיבה של ממשלת פ.ר.ד אינה  מתקבלת בברכה על ידי וושינגטון, אשר החליטה לחסל את כל הממשלות באמריקה הלטינית ובקריבים, אשר אינן קופצות לדום לפקודת ארצות הברית. סילוקו של ארסטיד בהאיטי באמצעות התערבות צבאית ישירה של ארצות הברית, הייתה אינדקציה  למדיניות תוקפנית זו. הנסיון להוריד בכוח את הנשיא צ'אבז בוונצאולה, היא הוכחה נוספת לכך. הלחץ הגובר על קובה הוא הוכחה נוספת.

תוכנית קולומביה הידועה לשמצה, אינה משקפת רק את השתלטותה של ארצות הברית על קולומביה , אלא על כל אמריקה הלטינית. על כך יש להוסיף את הסכם הסחר החופשי לארצות אמריקה, שהנו ניסיון להשתלט על כל המחצבים העשירים ועל הנפט ביבשת, ולהפוך את היבשת למונופול אמריקאי תוך דחיקה מוחלטת של הקפיטליסטים באירופה.

נפילתוה של ממשלת פוקס, תיתן מכה אנושה לתוכניות אלו של האימפריאליזם האמריקאי. הפ.ר.ד נתפסת על ידי וושינגטון כאיום. למרות כל הנסיונות של מנהיגי מפלגה זו להופיע כמתונים מאוד, ארצות הברית אינה סומכת עליהם. היא חוששת  מההמונים הניצבים מאחורי הפ.ר.ד, ובכך אין שליטי ארצות הברית טועים. הם חוששים מדוגמה נוספת של צ'אבז במקסיקו. מסיבה זו ידה של ארצות הברית מאחורי הסקנדל והמתקפה על הפ.ר.ד

מסיבות הידועות רק לעצמו, אהמודה  נמלט  מייד לקובה  לאחר שהסקנדל התגלה בפברואר. קובה הפכה להיות  מעורבת בסקנדל כאשר היא גירשה אותו חזרה למקסיקו בשבוע שעבר. לפני שגורש מקובה, נציגי ממשלת קובה פירסמו כי אהמודה התוודה כי הוא מעורב במזימה של פוקס שמטרתה להפיל את ראש העיר של מקסיקו סיטי.

ממשלת מקסיקו גמלה בכך שהיא האשימה  שני בכירים מהמפלגה הקומוניסטית שהם מרגלים. פוקס ציווה על השגריר שלו לעזוב את הבנה וגירש מספר דיפלומטים קובנים וחברי המפלגה הקומוניסטית ממקסיקו בהאשמה של " פעילות שאינה הולמת את מעמדם הדיפלומטי". גם פרו הודיעה כי היא מחזירה את שגיררה מהבנה.

אין תקדים ליחסים מעין אלו בין מקסיקו לקובה. היחסים הדיפלומטים עדיין קיימים אולם בדרגה נמוכה מאוד. עד כה היחסים היו תמיד טובים. זהו משבר דיפלומטי חריף.

ב6 למאי, משרד החוץ האמריקאי שיחרר דו"ח של 500 עמודים, פרי לימוד של ששה חודשים בנושא כיצד להגביר את הלחץ על קובה. הוא כולל, הגבלת ביקורים של אורחים אמריקאים לקובה, קיצוץ ההוצאות של אמריקאים המבקשים לבקר בקובה, ותמיכה מסיבית בתעמולה כנגד קובה.

הנשיא בוש אמר כי ארצות הברית תשקיע 59 מליון דולר בשנתיים הבאות על מנת לקדם את "קובה הדמוקרטית"( דהינו קובה קפיטליסטית) מהם 18 מליון דולר ילכו למימון הפרעות של שידורי קול הבנה.

ניסיון זה לא יצליח. הוא מרגיז מאוד את המוני קובה אשר יצאו להפגנה המונית ברחובות הבנה. מיליון קובנים צעדו לייד הנמל במחאה.

הם נשאו פוסטרים המתארים את בוש כהיטלר עם שפם וצלבי קרס, בהפגנה נראו גם  תמונות של השבויים המעונים בעיראק עם הסיסמה: "זה לעולם לא יקרה בקובה".

פידל קסטרו אמר כי "המצעד היה אקט של מחאה של כבוד עצמי  ושל גינוי של הצעדים הברוטלים של ארצות הברית", שהוכרזו על ידי בוש. המנהיג הקובני לעג לנשיא האמריקאי באומרו כי הוא נבחר לאחר זיוף התוצאות של הבחירות וכי הוא מנסה לכפות טירניות בכל העולם. הוא נשבע כי קובה לעולם לא תהפוך לקולוניה של ארצות הברית.

הוא המשיך והאשים את ארצות הברית שהיא "נלחמת על מנת לכבוש את שווקי ומקורות הגלם בעולם", בעוד קובה לעומתה  שולחת אלפי רופאים כדי להציל חיים. הוא הדגיש כי לבוש "אין כל זכות מוסרית לדבר על חופש, דמוקרטיה וזכויות אדם". את נאומו המלא ראו

http://www.cuba.cu/gobierno/discursos/2004/ing/f140504i.html ]

השקרים של ממשלת פוקס והצעדים האחרונים של האימפריאליזם האמריקאי כנגד קובה, מכעיסים את המוני מקסיקו  שנפשם קצה במדיניות הניאו ליברלית , של קיצוצים הגורמים לאבטלה  ניכרת. אלפי מקסיקנים צעדו באופן ספונטני לפני השגרירות הקובנית כאות של תמיכה בקובה. הם הביעו בכך את הבנתם כי ארצות הברית משתמשת בממשלת פוקס למטרות של פוליטיקה מאוד ריאקציונית.

הם צודקים. כל המזימות האלו מאורגנות על ידי משרד החוץ האמריקאי, והם חלק מתוכנית כללית של האימפריאליזם האמריקאי, על מנת לשלוט על אמריקה הלטינית, על מנת להשליט ממשלות הנשמעות באופן עיוור לבוש.

סיבה אחת אך לא יחידה למדיניות אגרסבית זו, הנה הבחירות המתקרבות. אחיזתו של בוש בשלטון הולכת ונשמטת. הוא מבקש להבטיח את תמיכת פלורידה הנשלטת על ידי המאפיה של הימין הקובני. מספר דמויות בולטות של מאפיה זו אוחזים במשרות באדמניסטרציה של בוש.( אף כי  אחד מהם,  אוטו רייך התפטר לאחרונה)

החבורה הנאלחת של אנשי מאפיה, גנבים, סוחרי סמים, רועי זונות וחותכי גרונות, המחופשים כאנשי עסקים מכובדים ו"דמוקרטים",מבקשים עתה לחזור לקובה, שם הם מצפים לחדש את פעולתם תחת הגנתה של ארצות הברית, ממש כמו "הימים הטובים הישנים", לפני המהפכה הקובנית. כדי להבטיח את עתידם, הם תורמים כסף רב לאוצר המפלגה הרפובליקנית. ברור שהם מצפים לתגמול נאות בשל השקעתם, ובוש אכן מבקש לפצותם.

אולם טקטיקה זו של ארצות הברית אינה רק עניין של הבחירות . לאחר  קריסתה של ברית המועצות ארצות הברית הפכה לסופר כוח וכוח מסוג זה מביא  לתחושת עליונות. שיכורים מכוח, החוגים הריאקציונים ביותר בארצות הברית מבקשים להשתלט על כל העולם.

עובדה זו משתקפת היטב בפוליטיקה של ג'ורג בוש והסיעה הניאו שמרנית שעד לאחרונה שלטה בבחירות. למרות המפלות שלהם בעיראק, סיעה זו השולטת בבית הלבן מכינה הרפתקאות  חדשות.

האגף הימני של ממשלת בוש וחבריה בפנטגון, מכינים עתה את הקרקע לפלישה לקובה על מנת "לשנות את המשטר" בהבנה. הם לא למדו מאומה מהניסיון שלהם בעיראק, והם מאמינים כי עתה הוא הזמן לפעול בעוד תשומת לב העולם מופנת אל  המזרח התיכון.

.

.

אנשים אלו אינם מאוזנים, הם מוכנים לעשות כל דבר. אולם אין להם יותר את אותה השפעה שהייתה להם לפני הפלישה לעיראק. הסיעה הניאו שמרנית מאבדת מכוחה מדי יום. המלחמה שהם תכננו כנגד עיראק מביא להם מפלה. ראמספלד  נלחם עתה על עתידו הפוליטי. ניתן לצפות כי בוש יפטר ממנו ומחבריו כאשר הוא מאשימם במפלות בעיראק.

אין זה אומר כי בוש אינו מתכנן הרפתקאות חדשות באמריקה הלטינית. המדיניות של האימפריאליזם באמריקה הלטינית אינה נקבעת לפי מי מכהן בבית הלבן, אלא על פי האינטרסים של המונופולים אותם הפוליטקאים משרתים. אמריקה הלטינית היא החצר האחורית של האימפריאליזם האמריקאי. וושיגנטון אינה יכולה לאפשר את קיומן  של קובה וונצאולה, משום שהן מהוות מקור תקווה למליוני עניים , מובטלים, פועלים ואיכרים מחוסרי אדמה בכל אמריקה הלטינית.

ניצחון של הדמוקרטים, לא יהווה תפנית, כפי שמספר שוטים מאמינים. הכרזות קורי ביחס לוונצאולה הן אפילו יותר ריאקציונית מאשר של בוש. ניסיונו לגייס את הרפובלקני ג'והן מקקאין, כסגן נשיא חשף את הפוליטיקה הממשית שלו. אין שום הבדל בינו לבין הרפובלקנים. אין מה לצפות ממנו לשום דבר טוב.

הדרך היחידה לחשוף ולהכות את המדיניות הריאקציונית של האימפריאליזם האמריקאי הוא על ידי גיוס כוחה האדיר של תנועת העובדים העולמית. יש לחזק את התנועה כנגד האימפריאליזם והקפיטליזם. יש לארגן מחאות ולחץ כנגד האימפריאליזם בכל מקום בעולם. הבה ונשמע בכל פינה בעולם:

סלקו את ידיכם מקובה!

סלקו את ידיכם מוונצאולה!

הלאה האימפריאליזם!

21 למאי 2004.