העובדים המצריים הם המפתח

למרות קשר שתיקה בינלאומי, כפי שדיווחנו בשנה החולפת, מצרים עוברת החרפה גדולה במאבק המעמדי. פועלים הראו גבורה פנטסטית והקריבו הקרבה עצומה.

בשנת 2007, היו כמעט 600 פעולות מתעשייתיות, לפחות 350 מהם כללו 150,000 עובדים. בסוף נובמבר דווח על 35 שביתות. השנה הסתיימה בניצחון גדול של עובדי המדינה.

תעשיית הטקסטיל ראתה סדרת שביתות לאורך דלתת הנילוס. הגדולה ביותר היתה בחברת האריגה והטוויה "מיצר" באל-מהאהלה אל-קוברה. אי-השקט החל בסוף 2006 והחריף ב-2007. העובדים חשבו שהם השיגו עלייה בשכר וחקירת השחיתות, אולם תביעותיהם לא נענו כך שבספטמבר הם יצאו לשביתה.

הם הקימו עיר-אוהלים של 27,000 אנשים וזכו לתהודה ציבורית אדירה. בסוף נובמבר 2007, נכנעה לתביעותיהם לפיטורי יו"ר החברה הממשלתית והבטיחה לממש את הבטחותיה מדצמבר 2006 על העלאות שכר, תוספת נוספות ותנאי עבודה.

בראשית דצמבר, חמישים טכנאי בטיחות ברכבת הובילו מחאה בתחנת רעמסס בקהיר והשיגו הישגים מסוימים במאבקם נגד השכר הנמוך ותנאי ההעסקה הקשים.

באחרונה, גובי מסי הנדל"ן זכו לניצחון גדול. לאחר סדרת שביתות במגזר הציבורי שהחלה באפריל, כ-55,000 גובי מס נעלו את משרדיהם ופתחו בשביתה. בדצמבר, מאות מהם מכל רחבי הארץ הפגינו במשך עשרה ימים מחוץ למשרד הקבינט - למרות המשטרה. לאחר אחד עשר ימי שביתה, משרד האוצר הסכים לתביעותיהם העיקריות בסוף דצמבר; בנוסף להשוואת שכרם לזה של גובי המסי הכלליים, בונוסים בערך של ארבעה חודשי עבודה והתחייבות לא להתנכל לשובתים. זו עצירת העבודה הראשונה למען תנאים משופרים לעובדי המדינה מאז 1924 ואשר נתנה השראה לעובדים במשרד הבריאות לאיים בשביתה.

מעמד הפועלים, במיוחד תנועת העובדים ההמונית המצרית, הוא המפתח לעתיד המזרח התיכון, לא המלחמה כביכול בטרור או החבירה העיוורת לאסלאמיזם.